פסק-דין בתיק ע"פ 2350-02-13

בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ע' קוטון), בת"פ 22271-12-11 מיום 18.1.2013.

המערער הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טעון בביצוע עבירות שפורטו בכתב אישום מתוקן, עבירות לפי סעיפים 192, 452 ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- "חוק העונשין") דהיינו, איומים, היזק לרכוש בזדון ותקיפה סתם. ההסדר לא כלל הסכמה לענין העונש.

בית-משפט קמא גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים  לבל יעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים ולמעט עבירה של תגרה. מתקופת המאסר נוכתה תקופת מעצרו של המערער מיום 10.12.2011 ועד יום 24.1.2012.

הערעור מופנה למעשה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד, מאסר שביצועו עוכב עד להכרעה בערעור.

עובדות כתב האישום:

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 8.12.2011 לאחר שבתו של הנאשם ביקשה ממנו שיפסיק לשתות לשוכרה, גרם הנאשם להיזק בזדון באופן שהפך את השולחן בסלון וכתוצאה מכך נשברו צלחות.

למחרת היום איים הנאשם לפגוע ברכושה של אשתו בכוונה להפחידה באומרו כי יש לה 12 שעות להוציא את כל בגדיה מהארון, אחרת ישרוף אותם. הנאשם קילל את בתו האחרת, תפס אותה ביד אחת וביד האחרת דחפה, משך בשיער ראשה וגרר אותה מחדרו אל הסלון.

בהמשך הרים כסא וזרק אותו לעבר אשתו ובתו. משהוזעק הבן לדירה, איים הנאשם כי יפגע ברכוש אשתו ושוב איים כי ישרוף את בגדיה אם הם יישארו בארון ולאור דברי אשתו כי תזמין משטרה, איים הנאשם כי ייפגע בגופה ובחייה.

גזר-דינו של בית-משפט קמא:

בית-משפט קמא עמד על החומרה במעשי הנאשם כלפי בנותיו ורעייתו ועל מדיניות הענישה המחמירה שיש לנהוג במקרים של אלימות במשפחה וכל זאת על רקע של שתייה לשוכרה והבהיר כי

"אדם אלים הנוטה לשתות לשוכרה מחוייב להכיר ראשית בקיומה של בעיה ובהמשך לטפל בה גם תוך הסתייעות בגורמי מקצוע. שילוב של הליך טיפולי מיטבי, סיוע בהליכי שיקום, הפסקת שתייה לשוכרה, בקרה ופיקוח שיפוטי, יכול להביא לתוצאה עונשית שונה, הנותנת ביטוי לחומרת העבירות אך משלבת גם הליכי טיפול מתוך מגמה להביא לשינוי דפוסי התנהגות".

אולם מאחר והמערער לא הביע נכונות לשנות את דרכיו, לא חדל לשתות, לא התמיד בקשר עם שירות המבחן, שנמנע מלהביע המלצה טיפולית והבהיר כי הסיכון להישנות התנהגות תוקפנית קיים, החליט בית-משפט קמא להטיל על המערער את העונש כמפורט מעלה.

טענות הערעור:

ב"כ המערער הדגיש, בנימוקי הערעור בכתב ובטיעוניו בעל-פה, כי שגה בית-משפט קמא עת גזר על המערער מאסר בפועל, חרף העדר הרשעות קודמות, קיום נסיבות אישיות מיוחדות ועמדת המתלוננות שביקשו שלא למצות עימו את הדין.  יש לטענתו לבחור במקרה זה באפיק השיקומי, תוך התחשבות כי המערער היה במעצר במשך כחודשיים ולאחר מכן שהה ב"אשפוזית" סגורה למשך 3.5-4 חודשים, בנוסף הבהיר כי לאחר גזר הדין המערער הבין שיש לו בעיית אלכוהול והוא מעונין לעבור הליך של גמילה.

מנגד, באת כוח המשיבה טענה כי העונש שהוטל על המערער אינו עונש חורג לחומרה בצורה קיצונית באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור והפנתה לתסקיר שירות המבחן שלאור התנהגות המערער, לא מצא דרך טיפולית או שיקומית. לפיכך, ביקשה לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאור הצהרתו של המערער כי הבין שיש לו בעיית אלכוהול, החלטנו כי בטרם  יינתן פסק דין בערעור יופנה המערער לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר משלים. בתסקיר מיום 10.5.2013  ביקש שירות המבחן דחייה של ארבעה חודשים במהלכם יעקוב אחר השתלבותו של המערער בהליך הטיפולי, מאחר והמערער החל בהליך טיפולי שכלל אישפוז במחלקה האשפוזית, ונשקל גם טיפול ביחידה העירונית לטפול בהתמכרויות ואלימות במשפחה. בנוסף ציינה קצינת המבחן כי במהלך התקופה שחלפה, לא נפתחו תיקי מב"ד נוספים.

נעתרנו לבקשת שירות המבחן וביום 16.8.2013 הוגש תסקיר משלים לפיו חל שינוי חיובי בהתנהגות המערער הורגשה יכולתו לווסת כעסים ולשתף פעולה בשיחה באופן פתוח. יש התקדמות בתהליך הטיפולי שבאה לביטוי בשיתוף פעולה, הגעה לשיחות ברמה טיפולית, הפסקת שתייה ועבודה על דפוסי התנהגות. על כן המליצה קצינת המבחן על העמדתו של המערער בצו מבחן למשך 18 חודשים, במהלכם יעקבו אחרי המשך השתלבותו בטיפול במסגרת היחידה להתמכרויות ותשקל הפנייתו יחד עם אשתו לטפול זוגי. במידה ותהיה נסיגה בתהליך הטיפולי, הבהיר שירות המבחן כי יבקש דיון מחודש.

לאחר שמיעת טיעונים משלימים הפנינו את המערער לממונה על עבודות השירות שמצא כי הוא מתאים לביצוע העבודות.